יצירת קשר
שם*
טלפון*
דוא"ל
הודעה*

דיני עבודה


חופשה כללי


עיקרי חוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951

1. באופן עקרוני זכאי כל עובד למספר ימי חופשה, כפי שקובע החוק. יחד עם זאת, יתכנו שינויים במספר הימים המגיעים לכל עובד ועובד, וזאת בהתאם להסכם הקיבוצי החל בנוגע לאותו עובד, ויש לבצע בדיקה באם חל הסכם קיבוצי.

2. בעקבות המעבר לשבוע עבודה מקוצר בן חמישה ימי עבודה, וע"פ ההסכם הקיבוצי בדבר מעבר עובדים לשבוע עבודה מקוצר, מספר ימי החופש המגיעים לעובד משתנה בהתאם לימי העבודה השבועיים של העובד ואלה מתחלקים לשני סוגים : עובד שעובד 5 ימי עבודה בשבוע, ועובד שעובד שישה ימי עבודה.

עובדים שעובדים 6 ימי עבודה בשבוע זכאים לימי חופש כמפורט להלן :

ותק : שנות עבודה מספר ימי החופשה
1-4     שנים 12 ימים בשנה
5        שנים 14 ימים בשנה
6        שנים 16 ימים בשנה
7        שנים 18 ימים בשנה
8        שנים 19 ימים בשנה
9        שנים 20 ימים בשנה
10      שנים 21 ימים בשנה
11      שנים 22 ימים בשנה
12      שנים 23 ימים בשנה
13-14 שנים 23 ימים בשנה

עובדים שעובדים 5 ימי עבודה בשבוע זכאים לימי חופש כמפורט להלן :

ותק :  שנות עבודה מספר ימי חופשה
1-4 שנים 10 ימים בשנה
5 שנים 12 ימים בשנה
6 שנים 14 ימים בשנה
7 שנים 15 ימים בשנה
8 שנים ואילך 16 ימים בשנה + יום נוסף בגין כל שנה נוספת עד למכסה מרבית של 20 ימי חופשה

3. במידה והעובד עבד רק חלק משנת עבודה, יש לערוך חישוב יחסי, על מנת למצוא את מספר הימים המגיעים לכל עובד. נקבע, כי עובד חייב לעבוד לפחות 75 יום רצופים בשנה כדי להיות זכאי לימי חופשה כאמור לעיל, ואילו עובדים שלא עבדו 75 ימים ברציפות בשנת עבודה יהא זכאי לתשלום של 4% משכר העבודה כתשלום תמורת חופשה.

4. עובד שלא יצא לחופשה, יהיה זכאי בד"כ לקבל תשלום בגין אותם ימי החופשה המגיעים לו, והתשלום מכונה "דמי חופשה".

5. הסכום המגיע לעובד בגין כל יום חופשה מחושב בהתאם לממוצע השכר של שלושת החודשים האחרונים של העובד חלקי מספר ימי העבודה שלו . 

6. גובה השכר בגין כל יום עבודה מחושב בהתאם לאופן תשלום שכר העבודה: אם העובד מקבל משכורת על בסיס יומי, חישוב שכר בגין יום עבודה יערך על בסיס חישוב של השכר בשלושת החודשים האחרונים שלפני החופשה חלקי המספר 90. אם השכר משולם לעובד על בסיס חודשי יקבל העובד את השכר המגיע לו, כאילו לא יצא לחופשה, ובמקרה זה יהיה זכאי העובד גם לכל אותן תוספות אשר היה מקבל אילולא יצא לחופשה.

7. לגבי עיתוי ואופן מתן החופשה, הרי שבאופן עקרוני, זכאי המעביד לקבוע עבור העובד את המועד לחופשה השנתית, וזאת בתנאי שיעשה זאת בהתראה של לפחות 14 ימים ממועד החופשה המיועדת. כמו כן, הוראות החוק קובעות, כי על החופשה להיות באופן מרוכז, ובאם בוחרים לחלק אותה, הרי שיש לעשות כן באופן שבו חלק מהחופשה יהיה בן 7 ימים לפחות

8. אלו הם הימים שלא ניתן להביאם בחשבון, ואין בשום אופן להחשיבם כימי חופשה : ימי חגים, ימי שירות במילואים, חופשת לידה, ימי מחלה, ימי אבל, ימי שביתה, הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות אלא אם אלה עלו על 14 יום.

9. חשוב לשים לב כי במקרה של ימי החופשה, קיימת תקופת התיישנות מקוצרת מזו המקובלת בדין האזרחי הנוהג (7 שנים), והיא עומדת על תקופה של 3 שנים אלא אם כן יש הסכם קיבוצי.

10. החוק קובע כי על המעביד חובת ההוכחה במקרה של חילוקי דעות בין הצדדים, בנוגע לימי החופשה שצבר או ניצל העובד ! הסיבה לכך נעוצה בכך שהחוק קובע, כי על המעביד חובה לנהל "פנקס חופשה", שם יפורטו בין היתר - מועדי החופשה שניתנה או תשלום שניתן כפדיון ימי חופשה – ראה תקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), תשי"ז – 1957.

11. על העובד חל איסור לעבוד בזמן חופשתו, ואם יעשה כן הוא עלול לאבד זכאותו לתשלום בגין ימים אלו.

12. החוק קובע קנס כספי למעביד שעבר על חובתו ליתן לעובדיו ימי חופשה המגיעים להם או למעביד שלא שילם לעובדיו דמי החופשה.

להוראות חוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 >>


חזור >>


לייעוץ משפטי בנושא דיני עבודה, צור קשר עם עו"ד דוד דוד >>

המידע המוצג באתר זה אינו מהווה בשום אופן תחליף לייעוץ משפטי. המידע המוצג באתר אינו מעודכן בצורה סדירה ויתכן שאינו עדכני. אין לעשות כל שימוש במידע המוצג באתר, אין להעתיק או לשכפל בשום צורה את המידע. כל העושה שימוש במידע המוצג באתר עושה זאת על אחריותו בלבד.
כל הזכויות שמורות לדוד דוד, משרד עורכי דין ונוטריון.